<h1>ראב"ן סימן רע"ד</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
ובשר צלי כשחותכין אותו יוצא ממנו מוהל במראה אדומומית ומותר, כדאמרינן [שם] רבא אכול ליה וקרי ליה חמר בשר וכוותיה קיי"ל דהוא בתראה. אין מניחין כלי תחת הבשר לקבל השומן כמו שאנו עושין לאווזות עד שתעלה תימרתו, שכשנופל השומן על הגחלים מעלה עשן, שכל זמן שאין מעלה עשן הדם זב ולא יקבלו, אבל כשמעלה עשן שומן זב ומקבלו, ואפ"ה צריך אחרי כן ליתן לתוך השומן מלח מעט שאם יש בו דם המלח משקיעו לשולי הכלי והשומן צף למעלה ושופיהו לשומן בנחת מן הכלי וישאר הדם בכלי. וכל זה מיירי כשנמלח מליחת צלי מעט ולא שהה במלח, אבל אם נמלח ושהה במלח כשיעור דהוא כדי צלייתו אין מחזיקין דם בבשר ושרי למאכל בלא שימת מלח, ומיהו לאווזין ותרנגולין ודאי צריך משום דצולה אותן שלמין ולא נפיק כולי דם עד דמפיק ליה נורא, וכל אדם צריך להזהר בזה ואין לו לסמוך על העבדים ועל השפחות שאינן בקיאין בזה.
